בינתיים, דירות דיסקרטיות של בנות הגיעו בבירור לדרגת מצב הרוח הנכונה והביטו בשובבות לכיוון העיר, ואז לשומרים עם משאיות

נראה כאילו יהיו ריקודים.
איוואן, בינתיים, הניח את הגיטרה שלו ולקח את הקפה, והסתכל בחושך באולם. אחד העירונים קם והלך לדלפק. הוא התיישב, הניח את המרפקים על המדף, העביר את עיניו במחשבה דרך הסוללה של כל מיני בקבוקים מאחורי הגב שלי, וכנראה שהחליט לא לקלקל את עצמו מחר בבוקר, ביקש לשפוך לו קוניאק. הנחתי בשקט כוס כרס, מלאה בשליש בנוזל ענברי וחוטי, לפניו.

איפה מצאת דירות דיסקרטיות? – הנהון לעבר הבמה.

הוא מצא אותנו. הוא שלנו, כפרי.

אפילו לא? גבר הרים גבה. – מעולם לא חשבתי.

אתה מכיר הרבה כפרי? לפני שעברתי לכאן על הכפר היה לי מושג בערך כמו על קוד הכבוד של הבנדקטינים.

יש אחד?

איך אני יודע.
הוא גיחך ביודעין, לגם לגימה קטנה, גלגל קוניאק בפיו.
למה הוא לא יעזוב מכאן לעיר? אתה יכול להרוויח כסף טוב שם. יותר מאשר כאן.

הוא לא שר בשביל הכסף. בשביל הכסף הוא עובד כמכונאי.

דמות מדהימה. אתה רוצה לכתוב ספר, אתה רוצה לצלם סרט. מה שמו?

איוון.

עבור דירות דיסקרטיות כאלה, האמריקאים בהחלט ימכרו את נשמתם. באמצע שום מקום, איוון הרוסי שר בלוז בערב בבר בצד הדרך. ואיך שר!

זה לא סביר.

לא סביר?
הם ימכרו את הנשמה. יש להם סיבה משלהם להפתיע.
היית שם?

זה קרה.

איך?

נהדר. אבל בספרד, למשל, זה גם לא רע. או בנורבגיה.
לא הייתי בשום מקום חוץ מטאי.

זה פשוט.

האמת שלך.
אני רואה שבאת להקשיב לאיבן בכוונה, נכון?
הוא הנהן, התענג על קוניאק.

אם זה לא סוד, איך ידעת עליו?
חבר הביא אותנו לכאן. הנה הוא, בחולצה משובצת. הוא עצר לידך ביום ראשון, התרשם מאוד. עכשיו אנחנו מתרשמים.

הוא נתן לי את הכוס והלך לשולחן שלו.

איוון לא שר, הוא פשוט ניגן את המוזיקה שלו על הגיטרה, ולא דומה לשום דבר, והעם דיבר בהדרגה, נשמע צחוק. נהגי המשאיות כבר גזרו על הבקבוק הראשון, וגלגלו את ראשו של השני בתאווה. הבנות יצאו אל הבמה והתמסרו למוזיקה, נעו בצורה מוזרה, שבורה וגחמנית.
נינקה וויצ ‘ קה נסעו בנחת בין השולחנות, קיבלו דירות דיסקרטיות חדשות. ולנטינה פטרובנה הרעילה איזה אופניים, מיכליץ ‘ שפך את השאריות בכוסות בצער ברור ועכשיו הציץ בכיווני בתאווה. רומז. אבל אני לרמזים היום עור עבה במיוחד. סליחה, מיכליץ’, אבל אני לא רוצה לריב עם פטרובנה. אם היא … פטרובנה בדיוק באותו רגע קראה לי, הניפה את אצבעה על הבקבוק הריק וזליכוואצקי קרצה. אה איך פרח מיכליץ’! לאן נעלם הזועף? במקום זה הופיע מיד לובלס ואהוב על נשים. העיניים נוצצות, השפם של המזימה זז, הבדיחות נשפכות אחת אחרי השנייה. האם אדם צריך הרבה בשביל השמחה הקטנה שלו.
השומרים, אכלו ארוחת ערב צמודה, הושיטו יד לרחוב, עישנו. הם לא שתו, כי הם כבר על המשמר, והם יפוטרו מיד. הבכור שלהם חשב, השאיר דירות עשירות ודיסקרטיות, הניף את ידו לאיוון ויצא בעקבותיו.