יחסי מין מחוץ לנישואים נתפסים בדרך כלל כבגידה שעלולה לערער את האמון בין בני הזוג, ולעיתים אף להביא לסיום הקשר. אלא שכאשר מנסים להבין מי נוטה יותר להתנסות בכך, התמונה מורכבת מהצפוי. ניתוח של נתונים מארצות הברית מצא כי נשואים בני 55 ומעלה דיווחו על יחסי מין מחוץ לנישואים בשיעור גבוה יותר מנשואים צעירים מהם.

הממצא אינו אומר שרוב האנשים המבוגרים בוגדים, וגם לא שהגיל עצמו מוביל בהכרח לרומן. הוא מצביע על הבדל סטטיסטי בין קבוצות גיל, שיכול להיות קשור לדור שבו גדלו הנשאלים, לנורמות החברתיות שהכירו ולשינויים שחלו לאורך חייהם ביחס למיניות ולמונוגמיה.

מה באמת הראו הנתונים

לפי הניתוח שפורסם במכון ללימודי משפחה בארצות הברית, כ-20% מהנשואים בני 55 ומעלה דיווחו כי קיימו במהלך נישואיהם יחסי מין עם אדם שאינו בן או בת הזוג. בקרב נשואים מתחת לגיל 55 עמד השיעור על כ-14%. בכלל קבוצות הגיל יחד, השיעור היה כ-16% ונותר יציב יחסית לאורך תקופה ממושכת.

הממוצע הכללי מסתיר תנועה בכיוונים מנוגדים: מתחילת שנות האלפיים נרשמה עלייה בדיווחים בקרב נשואים מבוגרים, ולעומתה ירידה בקרב צעירים יותר. לכן אין די בשאלה כמה אנשים קיימו יחסי מין מחוץ לנישואים; צריך לבדוק גם באיזה דור הם גדלו, מתי התחתנו ואילו תפיסות חברתיות ליוו אותם בבגרותם.

יחסים מחוץ לנישואים אינם תמיד בגידה

יש כאן הסתייגות חשובה. השאלה שעליה התבסס הניתוח עסקה בקיום יחסי מין עם אדם אחר בזמן הנישואים, ולא שאלה במפורש אם הדבר נעשה בסתר או בניגוד להסכמות הזוגיות. כתוצאה מכך, ייתכן שבנתונים נכללו גם אנשים שחיו במערכת יחסים פתוחה או במסגרת אחרת של אי-מונוגמיה בהסכמה.

ההבדל אינו סמנטי בלבד. בגידה כרוכה בדרך כלל בהפרת הסכמה, בהסתרה ובפגיעה באמון. לעומת זאת, במערכת יחסים לא מונוגמית מוסכמת בני הזוג קובעים יחד מה מותר, מה אסור ומה מחייב שיתוף. בשני המקרים מתקיימים יחסי מין מחוץ לנישואים, אבל המשמעות הזוגית והרגשית עשויה להיות שונה לחלוטין. משום שהשאלון לא הבחין היטב בין המצבים, אי אפשר להסיק שכל מי שהשיב בחיוב ניהל רומן סודי.

ייתכן שההבדל הוא דורי ולא גילי

החוקר ניקולס ה’ וולפינגר הציע לראות בממצאים ביטוי להשפעה של תקופת ההתבגרות. בני הקבוצה המבוגרת הגיעו לבגרות בתקופה של שינויים נרחבים ביחס למין, לנישואים ולחופש האישי. המהפכה המינית של שנות ה-60 וה-70 ערערה מוסכמות קודמות והרחיבה את השיח על מערכות יחסים שאינן בהכרח מונוגמיות.

אין פירוש הדבר שכל בני אותו דור אימצו תפיסות פתוחות, או שהם אדישים למחויבות זוגית. ההסבר הדורי צנוע יותר: חוויות חברתיות משותפות עשויות להמשיך להשפיע על עמדות ועל התנהגות גם עשרות שנים לאחר מכן. אדם בן 60 כיום אינו פשוט גרסה מבוגרת של אדם בן 30 כיום; השניים גדלו בתקופות שונות ונחשפו למסרים אחרים.

גם משך הנישואים עשוי להשפיע על הנתונים. לאדם הנשוי עשרות שנים היו יותר הזדמנויות לדווח על אירוע שהתרחש בשלב כלשהו בנישואיו מאשר למי שהתחתן לפני שנים מעטות. לכן השוואה בין קבוצות גיל אינה מוכיחה שאנשים מתחילים לבגוד דווקא לאחר גיל 55. כדי לבסס טענה כזאת היה צורך לעקוב אחר אותם אנשים לאורך זמן ולבדוק מתי התרחשו האירועים שעליהם דיווחו.

ומה אפשר ללמוד על הדורות הצעירים

לכאורה אפשר היה לצפות שדורות שגדלו בסביבה פתוחה יותר מבחינה מינית ינהלו יותר קשרים מחוץ לנישואים. בפועל, הנתונים שנבדקו הצביעו על שיעור נמוך יותר בקרב נשואים צעירים. אחת האפשרויות היא שפתיחות מינית לפני הנישואים אינה מתורגמת בהכרח לאי-מונוגמיה לאחריהם. אנשים יכולים לתמוך בחופש בחירה ובמקביל לבחור במונוגמיה כשהם נכנסים לקשר מחייב.

עם זאת, מוקדם להסיק שהדורות הצעירים יהיו נאמנים יותר לאורך כל חייהם. חלקם נמצאים בשלב מוקדם יחסית של הנישואים, והעמדות וההתנהגות שלהם עשויות להשתנות עם השנים. נוסף על כך, מדובר בנתונים אמריקאיים המבוססים על דיווח עצמי. לא נכון להעתיק מהם מסקנות ישירות לחברה הישראלית, שבה המבנה המשפחתי, הקבוצות התרבותיות והיחס לנישואים שונים.

כך נכון לקרוא את הממצא

סקרים בנושאים אינטימיים מוגבלים מטבעם. חלק מהנשאלים עשויים להימנע מדיווח, אחרים עשויים לפרש את השאלה בצורה שונה, והנתונים אינם מסבירים מה התרחש בתוך כל זוגיות. הם גם אינם מלמדים אם מדובר במקרה חד-פעמי, בקשר ממושך או בהתנהלות שנעשתה בהסכמה.

לכן המסקנה המדויקת אינה שבני 55 ומעלה מועדים לבגידה, אלא שבמדגם האמריקאי שנבדק הם דיווחו בשיעור גבוה יותר על יחסי מין מחוץ לנישואים. זהו הבדל משמעותי בניסוח: הוא משאיר מקום להקשר, להבדלים בין דורות ולמגבלות המחקר, ואינו הופך נתון קבוצתי לתווית שמודבקת לכל אדם מבוגר.