הם משתנים, ואין לי זמן להתיידד איתם, ואפילו להכיר אחרים. הבעלים של הבית הזה לפני עשר שנים עזבו את גני העדן הדרומיים שלנו וחזרו למולדת ההיסטורית הקשה. וכשנערות השיחה גרו כאן, הייתי מאוד ידידותית עם ראש המשפחה אלנה. בזמן שהכרנו את בעלי, היא נפרדה מסיבות שלא היו ידועות לי. ובעלה נשמר בזיכרוני רק בדמות צער המתלוננת בפני שכניו על עוול החיים. הוא עזב זמן קצר לאחר מכן, ועקבותיו אבדו, כך שהפקידים לא יכלו לגבות מזונות.
אלנה הייתה, אם לא יפה, אז מקסימה בהחלט-הכל כל כך עדין, מהיר, מצחיק. לשם השלמות, יש להזכיר עיניים כחולות וחיוך לבן שיניים. הוספת חותמת גירושין לתיק כזה, אנו מקבלים בסופו של דבר עניין בלתי פוסק באלנה מצד גברים. אני אגיד לך בפשטות, פשוט לא היה כיבוי.
העניינים הסתבכו בכך שבנות השיחה שלי עבדו מאוחר בלילה כברמניות בבית הקפה הכפרי שלנו. וביום היא תפסה כל מיני עבודות ועבודות, כי היא ידעה הרבה ולא פחדה מכל עבודה. ושני ילדים, חוץ ממנה, אף אחד לא יאכיל. בקיצור, היא הייתה חביבה עלי מאוד.
היא הייתה חביבה גם למבקרים בבר, ביניהם היו כל מיני אנחות, לא תמיד חינוך טוב. אבל אלנה הצליחה לארגן אווירה הגונה למדי במוסד, ולהציב את עצמה כך שאם מישהו התחיל להיות דביק בצורה בלתי מתפשרת עם הפשטות האופיינית לפרשים הכפריים שלנו, אז היו מיד מגנים. ואז באותו רגע, לאלונה היה אביר קבוע בכפר פרימורסקי, בדמות איזה קולונל בדימוס.
מעולם לא ראיתי את הקולונל הזה, אבל הוא היה נוכח באופן בלתי נראה בשיחות שלנו. היא הייתה יוצאת איתו לדייטים, לפעמים הוא היה מגיע לבר שלה ומסיע אותה הביתה אחרי העבודה, אף פעם לא נשאר לילה. והרומן הזה, בזיכרון שלי, נמשך בערך שנה, וכפי שהבנתי, הקולונל, עם האחוזה שלו ועם קרובי משפחה רבים שבאים לחופשה, קצת השתעממו ממנה. אלנה צחקה על הנושא: "אתה מבין, קולונל, אבל לא נשר!"
אולי הקולונל היה רוצה להיפגש לעתים קרובות יותר, אבל אלונה עבדה קשה, שיפצה את בית הקובאן שלה מטר אחר מטר, היא עצמה עשתה טיח ושיפכה, גננה, שימרה ללא לאות את כל מה שיש לנו כאן. הקבועים בבר קמו בצורה של חשמלאים, אינסטלטורים, חופרי בור ספיגה ומומחי חיתוך עצים.
ואז יום אחד נכנס לבר פטרון לא ידוע מאוחר. מילה במילה, הוא ואלנה ניהלו שיחה טובה. תחת קוניאק, המבקר סיפר שהוא כאן מהנוסעים מהצפון, שההורים קנו בית, והוא, השומר, טס לחופשה, שהוא גרוש, ואיזה חבל שהוא טס מחרתיים, ורק היום הוא נדד לבר, והנה אלנה… הלכתי לראות. כמו שאלונה אמרה אז, אחרי חמש דקות של היכרות, היה לה ערפל של שפיות - כך אהב את הבורוביק! בקיצור, שלום קולונל, שלום, אהבה חדשה!..
בבוקר הגעתי לאלנה לקפה, וכשראיתי גבר צעיר ונחמד, ידעתי מיד שברור שזה לא חשמלאי או אינסטלטור. אלנה זרחה והתנפנפה, והם התאספו בים! יום של אושר, לילה נוסף, ובורוביק טס למשמרת. הרומן, בקושי התחיל, זרם לאזור הסלולר. התקשורת היא תכופה ואינטנסיבית כל כך שהיא מתחילה לפרוץ פער בתקציב. אבל לפנינו פגישה שאלונה מתכוננת בשקיקה. בחודשי ההמתנה האלה היא סיימה את השיפוץ בחדר האמבטיה ובנתה חדר הלבשה בחדר השינה שלה. חלומות הפגישה הביאו לרכישת מיטה חדשה ויפה וחלוק טרי לגברים.
המוטיב היה אחד-היחיד שנמצא, הוא בדיוק כמו שצריך-בכל דבר! הבורוביק גדל בעיניי כל יום, וגם אני חיכיתי בעניין לבואו, שמח על אלנה. לפעמים, עם זאת, היו לי כמה מחשבות לא רומנטיות, כי חבר נלהב יכול לפעמים אהבה טלפונית חמה עם רובל. אבל פרוזת החיים הזו נסלחת לי, הייתי מבוגרת למדי מהשכנה שלי, ולא כל כך התלהבתי מאהבות ממבט ראשון.
נותרו כמה ימים עד לפגישה, ופתאום השיחות מהצפון נעצרו. המנוי פשוט התאדה מהרשת. זה היה אימה עבור אלנה המסכנה! לאחר שעברה כל מיני נסיבות כוח עליון, אלונה נכנסה לפאניקה שקטה: היא עדיין ראתה פיצוץ על הקידוח, ידיים קרועות וטלפון שנח במעמקי הקפאת הנצחית. היא הלכה לדואר כדי לברר את שם המשפחה של הבורניק הנעדר את כתובת הוריו. אבוי, בין אלה שנסעו לאחרונה לא ידעו. כנראה שעדיין לא נרשמנו, החלטנו.
הרעים היו נערות ליווי. ליד אלנה האומללה הרגשתי משגשגת בצורה מגונה. ולמען האמת, מיציתי את כל מילות הנחמה. אחריהם, אלנה נסעה לכפר הסמוך לחברתה, מומחית גדולה לקפה. ניחוש היה סנסציוני-להתחתן עם אלנה בקרוב מאוד עם גבר גבוה. אבל מאחוריו יש שתי ישויות של המין הנשי, והגבר נראה שקוע בביצה. לאחר ששמעה את התחזית הזו, אלנה התלהבה והחליטה לחכות בצייתנות. רק לחכות.
וחיכיתי. עבר יותר משבוע עד שהבורג היה אמור להגיע. אלנה, שחוקה מהלא נודע, הייתה בבלבול בוצי. ויום אחד ראיתי את אהובתי הנעדרת בשוק שלנו, והוא לא היה לבד, אלא עם הגברת. הם קנו מצרכים, וכל זה היה נראה-בעל ואישה. אשתי הייתה מאוד מדהימה.
…אצילי, אז אלנה ואני השתכרנו! והם בכו וצחקו, ואפילו הניחו חלוק טרי על הכיסא ואמרו לו הרבה דברים רעים. בבוקר הוחלט-להמשיך לחיות! אחרי הכל, הם שרדו!
זמן קצר לאחר מכן, הבנות נסעו למוסקבה לשנה. לאחר זמן מה, אלונה עזבה לעיר הולדתה, סיביר, לאחר שחוותה כאן דרמה לא טובה נוספת. והתחתנתי מהר מאוד. התסריט היה מהיר בערך באותה מידה. האיש היה במצב גרוש למחצה, שהסתיים בפגישה עם אלנה. הוא ישן אצלה ולא חזר הביתה. ובלי מגורים משותפים. חתונה, לימוזינה לבנה! ראיתי את התמונות במו עיניי. החתן הגבוה לבש חליפה לבנה. כל כך רציתי את אלנה.
זה סיפור אמיתי מהחיים. הדמויות כולן חיות, משגשגות וחיים בנישואים מאושרים. לא התעניינתי בגורלו של המקדח.
